<h1>בה"ג הלכ' יולדת</h1>
<h2>דף כד:</h2>
ואיתתא דמפלת דמות חיויא, כיון דגלגלא דמי לבשר ודם [הויא] לידה ויהבינן לה ימי טומאה וימי טהרה, דתניא המפלת דמות נחש הורה חנניה אמו טמאה לידה, הלך רבי יוסי הגלילי וסיפר דברים לפני רבן גמליאל שלח לו לר' יהושע יהושע הנהג בן אחיך ובוא, ובהליכתן יצתה חנה כלתו לקראתם אמרה לו רבי המפלת דמות נחש מהו, אמר לה טהורה, אמרה לו והלא חמותך משמך אמרה לי אמו טמאה לידה, מאיזה טעם, הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם, מתוך דברים נזכר הלכה, שלח לו רבי יהושע לרבן גמליאל מפי הורה חנניה. איתמר (כ"ד.) המפלת בריה שיש לה שני גבין ושתי שדראות אמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה, ושמואל אמר באשה ולד ובבהמה מותר באכילה, והלכה כרב. אמר רב יהודה אמר שמואל המפלת דמות לילית אמו טמאה לידה ולד הוא אלא שיש לו כנפים. תניא אמר רבי יוסי מעשה בסימוניא באחת שהפילה דמות לילית ובא מעשה לפני חכמים ואמרו וולד הוא אלא שיש לו כנפים. אמר רב יהודה אמר שמואל (כ"ה:) הלכה סנדל צריך צורת פנים, אמר רבי אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק סנדל צריך צורת פנים אפילו מאחריו.
<h2>דף כה:</h2>
והיכא דילדא דמותא דסנדלא ולמחר ילדה, ההוא ולד מעליא הוא, דקיימא לן שאין סנדל שאין עמו ולד, מדילידה סנדל דאסירא לגברא ואף על גב דלא חזאי דם, ולענין ימי טמאה לא חשבינן לה אלא עד דילידה, ולעניין ימי טהרה חשבינן לה מן בדילידה לחומרא, ותניא סנדל תחילתו ולד אלא שנרצף. ושליא נמי כיון דרביתיה דולד הוא כוולד דמיא.
<h2>דף כז.</h2>
(ויקרא י"ב, ב') אשה כי תזריע וילדה זכר. ואילו איתתא דילדא זכר ונקבה יתבה ארבסר יומי טמאה דנקבה, וימי טהרה דנקבה שיתין ושיתא. והיכא דילידה חד ולבתר כמה יומי הדר וילדה אחרינא יתבה יומי טמאה וימי טהרה לשיני. ואילו איתתא דאפילא שליא בעלמא, אף על גב דלית בה וולד אמרינן אי איפשר לשליא בלא וולד והאי איתמוחי הוא דאיתמח, ויתבה לה יומי טומאה דנקבה. והיכא דילידת ולא שרת שליא ולבתר כמה יומי אפילת שליא, לא תימא שליא דהאי ולד איתמוחי איתמחא לה והא שליא ולד אחרינא הוה בה ואיתמח ותיתיב ימי טמאה מן רישא, אלא אמרינן האי שליא דהאיך ולד קמא הוא ואישתהויי הוא דאישתהאי בתריה, דאמר מר (נדה כ"ז.) מעשה ותלו השליא בוולד עשרים ושלשה ימים. (שם כ"ו:) הני מילי כי תלינן בבן קיימה דאית ביה חיותא דאמרינן בזעה לשליא ונפק, אבל בנפל לא תלינן, אם איתה דהא שליא דההוא נפל הואי בהדיה הוה אתיא, אלא שליא דההוא נפל איתמחא לה והא שליא נפל אחר הוה בה ואיתמח, ובעיא למיתב יומי טמאה. והיכא דילידת ויתיבת ימי טומאה ובגו ימי טהרה הדר ואפילת נפל, יומי טמאה אית לה ויומי טהרה לית לה דעדאן ימי טהרה דראשון לא נפקו, כיון דאפסיקו להו ימי טמאה דנפל איבדרו להו ימי טהרה דראשון וכל דם דחזיא טמא, אי נמי וולד ראשון נקבה ולד שיני זכר ונפקו ימי טמאה וימי טהרה דשיני זכר ועדאן דנקבה לא מלו מן כדנפקו ימי טהרה דוולד שיני זכר, כל דם דחזיא טמא, דתנו רבנן (כריתות י'.) (ויקרא י"ב, ד') שלשים יום יכול בין רצופין ובין מפוזרין, ת"ל יום מה יום רצוף אף שלשים כולן רצופין.
מעשה ונשתהה ולד אחר חבירו שלשה [חדשים]. והא אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, אמר אביי טיפה אחת היא ונתחלקה לשתים, אחת נגמרה צורתה לתחילת שבעה ואחת נגמרה צורתה לסוף תשעה.
<h2>דף כח.</h2>
ואיתתא דיתבה על מתברה ואפיק ולד ידיה והדר עילה ולא ילידה עד למחר, חשבינן לה משעתא דאפיק ולד ידיה ואסירא ליה לאישה, מאי טעמא, לידה קרייה רחמנא שנאמר (בראשית ל"ח, כ"ח) ויהי בלדתה ויתן יד. ולעניין שבעה דזכר וארבעה עשר לנקבה לא חשבינן לה אלא מכי ילדה, ולעניין ימי טהרה חשבינן ליה מההוא יומא דאפיק ולד ידיה, מאי טעמא, לחומרא.
<h2>דף כט.</h2>
המפלת ואין ידוע מהו תשב לזכר ולנקבה, אם אין ידוע אם וולד היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה. אמר רבי יהושע בן לוי עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל, הלך אחר רוב נשים ורוב נשים וולד מעליא ילדן, תנן ואם אין ידוע אם ולד היה תשב לזכר ולנקבה ולנדה, אמאי, הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן, מתניתין בשלא הוחזקה עברה וכי קאמר רבי יהושע בן לוי בשהוחזקה עברה.
<h2>דף לה:</h2>
והיכא דקא שפעה מתוך שבעה לאחר שבעה ומתוך ארבעה עשר לאחר ארבעה עשר דלא אפסיק בין דם טמא לדם טהור, אי נמי מתוך שלשים ושלשה דזכר לאחר שלשים ושלשה דזכר או מתוך ששים וששה דנקבה לאחר ששים וששה דנקבה דלא אפסיק בין דם טמא לטמא, אסורה עד דפסקה ויתבה שבעה ימים נקיים וטבלה והדר משתריא, מאי טעמא, משום דכולהי נשים האידנא ספק זבות נינהו דליכא מראית דם לכהן, ונדה דאוריתא לית לן, ויולדת נמי יולדת בזוב היא וכיון דיולדת בזוב ניהי קיימא לן דכל יולדת בזוב עד דפסקא שבעה נקיים אסורה, ואף על גב דעיילא לה ביומי טהרה כמה יומי אינמי שלימו להו כולהו ימי טהרה, כיון דלא פסקה שבעה נקיים אסורה דהא זבה היא, אבל ודאי פסקה לה שבעה נקיים טבלה ומשתריא. ואי חזיא דם בימי טהרה דם טהור הוא עד ארבעים יום לזכר ושמונים לנקבה. והיכא דלא חזאי בתוך ימי לידתה לזכר ולנקבה עולין לה לספירת זיבתה, וכן המנהג לעולם וכן הלכה.
ראת דם שלשה ימים קודם ללידתה ואפילו שנים צריכה שתשב שבעה נקיים אחר לידתה, אם ראתה יום אחד קודם ללידתה אינה צריכה שבעה נקיים אחר לידתה.
